פרקים 7+8+9

יום שישי   19.02.2016      שעה:19:54

 

 

פרק 7:

בפרק זה נעמה מדברת עם "הביריון" ששמו האמיתי הוא אליעזר. היא מדברת ומסבירה לו מה הבעיות שלו עם נופר, אביתר. (השיחה בטלפון). היא מדברת ומדברת ולא חושבת לשנייה שזה אולי רמאי מתחזה ולא ילד בן 16 כמו שהוא מציג את עצמו.

במקום נעמה לא הייתי בכלל מדברת עם אנשים שאני לא מכירה באינטרנט, ובטח שלא מעבירה פרטים איישים! הייתי הולכת למשטרה ומתלוננת!

ואז נעמה חושבת לעצמה:" אולי זה מישהו בן 30?". נעמה הייתה צריכה לחשוב זאת מהתחלה!!!

ופרק זה ניגמר כאשר היא מתנתקת את השיחה.

 

פרק 8:

בפרק זה נעמה מתחילה לדבר עם ילד אחר. אני גאה בנעמה. ששמה את אביתר מאחוריה והמשיכה הלאה.

ולאחר מכן נופר מספר לנעמה שהיא קבעה עוד פגישה עם אביתר!

לנופר לא נמאס! נראה כאלו נופר תעשה כל דבר שיביך את נעמה ויוריד לה את הביטחון העצמי עוד יותר!
(פרק זה נורא קצר...)

 

פרק 9:

בפרק זה נעמה, נופר, אביתר וגל (ילדה מהכיתה) , הולכים למסעדה.  גל אומרת לנעמה:" רק שתדעי שבגללך הגעתי..." במקום נעמה הייתי אומרת לה: "מה זאת אומרת בגללי?!". אך כמו שתמיד נעמה שתקה.

גל אומרת לה: "איך את לא שמה לב... כולם יודעים שנופר משתמשת בך בתור הסמרטוט שלה!". נעמה גמגמה ואמרה: "מ... מה זאת אומרת...  כאלו... איך היא משתמשת בי?"

"היא משתמשת בך ועוד איך!. בלעדייך היא הייתה לבד!". אני מסכימה עם גל. מכוון שהיא צודקת! הגיע הזמן שמישהו חוץ מאחותה של נעמה יגיד לה את המציאות!

"במקומך לא הייתי חברה שלה... ראית איך היא מדברת עם אביתר??" כן הנהנה בראשה...

לפי דעתי גל צריכה להיות חברה של נעמה. היא אומרת לה את האמת בפרצוף לא משקרת לה.

כאשר הסתיימה הפגישה, נעמה עוד פעם הסתכלה על אביתר ושתקה. הם בדיוק רצו לקום, והמלצרית מביאה מפית לשלוחן. ואיך שלא נופר פתחה את המפית והיה רשום שם: "אפשר את המספר שלך? זה המספר שלי: 05436... נדב :)".

כמו שתמיד נופר חשבה שזה המכתב שנועד לה היא התרוממה ליראות מי זה ששלח את הפתק. המלצרית הצביעה על שני בחורים.

לפי דעתי נופר היא סנובית! מה זה סנובית?? מלכת הסנובים! היא לא חשבה אף לרגע שאולי הפתק נועד לנעמה! וואו... כמו שהזכרתי קודם, כדי מאד לנעמה שהיא תעזוב את נופר. ותלך לגל..

"קם הבחור שנראה יותר טוב בין השניים ואמר לנופר : זה לא לך זה לה... והצביעה על נעמה".

נעמה הייתה בשוק. במקום נעמה הייתי חושבת לעצמי: "אולי סוף סוף נופר תרגיש כמוני.. שבן בא עליה ולא מתייחס עלי כלל וכלל... כמו אביתר לדוגמא.."

וכך ניגמר הפרק... 

 

סיכום הספר-"להיות אני".

אומנם אני נמצאת בהתחלת פרק 7, אך גיליתי את העולם ומלאו של הספר: "להיות אני".
הספר מיועד בעיקר לילדים שקוראים הרבה, מכוון שפרק אחד מכיל הרבה עמודים. (בגלל זה אני רק בפרק 7 :) )
הוא נועד גם כן לבני נוער המתמודדים עם בעיות שונות. אני אישית לא כל כך נהנתי מהספר מכוון שאני לא נמצאת בשום סכנה חלילה, ואני מאריכה את עצמי. אך אולי בני נוער הנמצאים בסכנות שהדמות נמצאת, ספר זה יתאים להם ובהחלט!          הדמות חוות רגשות וקשיים וניתן ליראות כיצד היא מתמודדת איתן...
הספר מספר על ילדה בשם נעמה. שלא אוהבת את עצמה. עד פרק 7 היא יורדת על עצמה, לא מאריכה את עצמה...
ופתאום... בתחילת פרק 7 אפשר ליראות שהיא כן בעלת ביטחון עצמי, והיא כן מתחילה להאריך את עצמה...
בגלל שאני אינני נמצאת בסכנה כל שהיא, אני כל הזמן מרחמת על הדמות שחווה את כל הקשיים. אך בני נוער אחרים, שחווים זאת מזדהים עם הדמות... (לכן ספר זה לא כל כך מתאים לי...).
יש כמה קטעים של עצב, שמחה, צחוק, כיף ואהבה.
ולבסוף: ממליצה לכם אני, לקנות את הספר : "להיות אני".

פרקים 4+5+6

יום שבת    13.02.2016       שעה: 20:38

פרק 4:

"פעם קראתי שיש אנשים שיכולים להשפיע על התחושות של אנשים אחרים באמצעות המחשבות. כאלו את יכולה להפנט מישהו מבלי שיידע שאת מהפנטת אותו. ניסיתי לעשות זאת על אביתר, וכמובן נכשלתי".

כשקראתי זאת צחקתי נורא ושמחתי. שמחתי שהיה משהו מצחיק, ומשהו שיוצא משגרת הדרדורים.
אביתר ממשיך להתעלם מנעמה לאחר הפגישה בבית הקפה. אך מה הקטע? הוא מדבר עם נופר!!! וכשנעמה שואלת אותה על מה הם מדברים מתוך סקרנות וקינאה, נופר מאלתרת שהם דיברו עליה (נעמה) אך זה שקר.
אני מרגישה פשוט כעס.. יוצאים לי אדי עשן מן האוזניים! וואו... אביתר כזה חסר רגשות! אני לא מבינה איך נעמה אוהבת אותו! ונופר?! בכלל אין לדבר עליה... במקומה לא הייתי מדברת עם אביתר כדי לא לפגוע בנעמה, ובטח שלא מול פרצופה!
 

המורה לספרות קראה לנעמה לגשת עליה בסוף ההפסקה. נעמה ניגשת מפחדת ורועדת. אפשר להבין אותה, כי זה תמיד מדאיג כשמורים קוראים לתלמידיהם מול כל הכיתה לגשת אליהם. אולי קרה דבר רע.     "זה בקשר לחיבור שלך. הוא נהדר".   "מה?!, שלי?!,  נעמה ממלמלת לעצמה.. "אולי הגשתי לה טיוטה, או שזה של אמיר, יש לנו כתב דומה. במלא היא אוהבת יותר את אמיר יותר ממני.."   הרגשתי עצב. עד למצב הזה נעמה הגיעה? במקום להתגאות בעצמה פעם אחת בחייה, היא עוד מחריבה את זה!        "אני רוצה שאת תקראי את הנאום הזה בטקס יום השואה. זה חיבור נורא מרגש ומצויין!". אך נעמה מתנגדת היא מתביישת להופיע מול כל בית הספר, היא חושבת שיצחקו עליה. במקומה של נעמה הייתי מתגאה! שהחיבור שלי היה הכי טוב מי של כל הכיתה!   מידי פעם אני לא מבינה את נעמה, היא מגזימה בתגובותיה כלפי עצמה!
היא מוסיפה: "בטח אביתר ילעג לי אם אני אקרא את הנאום". אילו הייתי נעמה הייתי שוכחת מאביתר כי הוא סתם ילד חסר רגשות!

 

נעמה חוזרת מחדר המורים ונופר פוגשת אותה, ואומרת לה "כמה ח'ברה היום הולכים לסרט בערב את רוצה להצטרף? דין, אביתר, אבישג ואורנית באים." נעמה הזכירה לנופר שהמורה לספרות קראה לה בהפסקה. ואיך שלא, נופר מתעלמת.

נופר ילדה מגעילה! כשהיא צריכה את נעמה אז היא איתה וכשהיא לא צריכה אז היא זורקת אותה.

"אממ... לא.. לא... אבל תודה על העצה!" אמרה נעמה.   "אני מסדרת לך פגישה עם אביתר ואת מוותרת?!". 

נופר עושה את עצמה כאלו שהיא לא יודעת מה קרה בבית הקפה, ובכוונה קובעת פגישה עוד אחת, שכאלו שנעמה תיפגע עוד פעם.

פרק 5:

נעמה אוהבת לכתוב בבלוגים שונים. היא קוראת לעצמה "טינקלברג". היא התחילה לשוחח עם אדם הקורא לעצמו "הביריון". הוא נתן לה את מספר הטלפון שלו והיא התקשרה.  במקום נעמה בחיים שלי לא הייתי מתקשרת למישהו בלי ידיעה שאני מכירה אותה פנים אל פנים!

הם התחילו לדבר. היא סיפרה לו הכול! על נופר, אביתר ודין. לביריון קוראים אלי.

הוא שאל אותה שאלות בשיחה בטלפון כמו: "בת כמה את, אם את יפה ועוד... ונעמה עונה בשמחה!
נעמה ממש לא זהירה ברשת! אסור לתת פרטים איישים ובטח שלא לדבר עם אנשים זרים!
(פרק זה קצר)

 

פרק 6:

בפרק זה נעמה מחליטה שהיא כן מקריאה את נאומה. היא לחוצה מאוד, היא מקריאה את נאומה ולא קרה לה דבר.

(גם פרק זה קצר מכוון שלא קרה דבר מיוחד, נעמה הקריאה את נאומה וקיבלה עידוד, וזהו)

 

 

 

 

פרק 4

יום ראשון, 07.02.2016     שעה: 09:24

"נעמה נאור", נורית המורה לספרות אמרה, "בהפסקה תגשי אלי בבקשה".   "כיוון שאני יושבת מאחור ממש ליד הקיר וליד החלון, כולם הסתובבו אלי. זה היה רגע מביך. הרגשתי שהלחיים שלי בוערות ושכולם מבחינים שאני הופכת ללפיד. אני שונאת שמביטים בי. ככה אני מרגישה עוד יותר מכוערת, כאלו שהכיעור שלי, שמשתקף בכל מבט, מוכפל שלושים וחמש פעם והופך להיות מפלצתי...."

החלטתי לרשום את פסקה זו מכוון שאני מרגישה הרבה כעס כלפי הסופרת.

אילו הייתי הסופרת הייתי קצת משנה את מצב הרוח של נעמה. היא כל הזמן עצובה! הגיע הזמן שהיא תהיה קצת מאושרת בחייה.

 עם נדמיין את נעמה: חייה קשים, היא חושבת שהיא מכוערת, הורה לא איתה כמעט, אחותה היחידה שאיתה, חברתה מנצלת אותה, אהוב ליבה לא מסתכל עליה בכלל, ואסור לה לצאת מביתה והיא לא מאריכה את עצמה!

וואו... פשוט וואו! הייתי משנה את העלילה לטובה.

נעמה שואלת את נופר: "עם מרכלים עלייך, זה משנה לך?   נופר מצחקקת.. "להפך, זה מראה כמה אנשים קנאים יש בעולם". 

אני מאוד מצפה שנעמה תהיה כמו נופר! בעלת אופי קשוח אך לא יותר מידי כמו של נופר, שתדע לענות כשצריך, בעלת ביטחון עצמי וכמובן, הארכה עצמית.

את האמת? ההמשך ממשיך כמו כרגיל... נעמה יורדת על עצמה, אביתר לא שם אליה לב, נופר לא מתייחסת אליה כרואי.

פרק 3

יום שישי, 05.02.16    שעה: 18:19

בפרק זה אחותה של נעמה מנסה להרים את מצב הרוח של נעמה, לאחר הפגישה בבית הקפה. היא מתחילה להגיד לה מחמאות... כגון:
"העינים שלך נורא יפות!"   "וואו, איזו חולצה יפה!" וכו'...
אך נעמה כל הזמן מוצאת דבר שישבש זאת.    "העינים שלי מכוערות, ראיתי את של נופר?"   "ממש.. החולצה שלי?"
הרגשתי כעס. הרי נעמה רואה שאחותה מנסה לעודד אותה, אז במקום להגיד לאחותה, "צאלה תודה!", היא משבשת את העיניין!!
לאחר מכן, אימה של נעמה מגיעה הביתה, ורואה את נעמה עצובה. אחותה של נעמה אומרת בגאווה:"הכול בגלך ובגלל אבא!!, אילו הייתם מעניקים לה גם קצת יחס כמו שאתם מעניקים לי, הכול היה ניראה אחרת...".
אימה נורא מתעצבנת אליה, וניגשת אל נעמה....
במקומה של אימה, הייתי מנסה להבין את העניין. אולי באמת היא עצובה בגללי, בגלל שאני לא איתה רוב היום....
אימה שואלת את נעמה:" חמודה היכן היית, ומה קרה?"   נעמה ענתה:"הייתי בבית הקפה..."
והחליטה היא לדלג על השאלה מה קרה אם אביתר.
במקום נעמה, הייתי נפתחת בפני אימה. מכוון שאימה אולי יודעת כמה טיפים שיעלו את המצב רוח, או איך להתמודד אם הפגישה שהייתה, מכוון שהיא בעלת ניסיון חיים רב....
"בית הקפה?! יצאת לבית הקפה?!, את יודעת שבירושלים יש פיגועים ואת יוצאת לבית הקפה?!"
במקום אימה, לא הייתי צועקת ומתחילה עם כעסי. הייתי שואלת אותה בשקט וברוגע, מכוון שמצבה של נעמה היה מוזנח.
הרגשתי שאני מתחברת לדמות של נעמה. בגלל שלדמות היה קשה באותו הרגע, ולי היה קשה מאוד לקרוא את דו השיח הזה...

לפי דעתי, אימה ואחותה, צריכים לעשות דבר שישנה את נעמה. כלומר, שתילמד להאריך את עצמה....

נעמה ילדה שמאוד קשה לה בחיים... הייתי פשוט קופצת על דפי הספר, מחבקת את נעמה.. ואומרת לה שהכול היה בסדר..